למה להסתפק בממוצע כשאפשר לקבל עילית?

אני יודע מה הממוצע עושה. זה נראה בסדר בהתחלה. זה דורש פחות מאמץ. זה לוקח ממני יותר מאוחר יותר. ראיתי את זה בחנויות קטנות, בחנויות מקוונות ובצוותי שירות. לקוח ממתין זמן רב מדי לתשובה ועוזב. קונה קורא דף ועדיין מרגיש לא בטוח. מותג נראה מסודר על פני השטח, אך המסר מרגיש חלש. אני לא רוצה את הפער הזה. אני רוצה עבודה שקל לסמוך עליה. אני רוצה צעדים ברורים, שפה פשוטה ותוצאה שתואמת את ההבטחה. אני רוצה שאנשים ירגישו בהבדל מבלי להזדקק להסבר ארוך. כשאני בוחר באפשרות חזקה יותר, אני בודק שלושה דברים. - האם זה פותר בעיה אמיתית? - האם זה מרגיש קל לשימוש? - האם זה תואם לרמה שאני רוצה שהמותג שלי יציג? מאפייה מקומית שאני מכירה שינתה את קופסאות העוגות וכרטיסי ההזמנה שלה. העוגות נשארו אותו הדבר. תהליך הקנייה השתנה. לקוחות יכלו לבחור מהר יותר. החנות נראתה מורכבת יותר. אנשים שאלו פחות שאלות בדלפק. ראיתי את אותו הדבר עם מוכר מקוון קטן. תמונות המוצר הוחלפו בצילומים נקיים יותר. טקסט המוצר התקצר. קונים נוספים הבינו את ההצעה במבט חטוף. זה השינוי שאני מחפש. לא רעש. לא הבטחות ריקות מתוכן. רק מבנה טוב יותר, טיפול טוב יותר ותוצאות טובות יותר. אם אני מרגיש תקוע בעבודה שנראית בסדר אבל לא מגיעה מספיק רחוק, אני מתחילה בקטן. אני מתקן את ההודעה. אני מנקה את השביל. אני מקל על הצעד הבא. כך הממוצע מאבד את אחיזתו. כך מתחיל להראות סטנדרט גבוה יותר. אם אתה רוצה קול מותג ברור יותר, נתיב לקוח נקי יותר ותוצאה מלוטשת יותר, אני יכול לעזור לך לעבור לרמה טובה יותר עם פחות ניחושים ויותר שליטה.

עבודה ממוצעת מדלגת. ראיתי את זה קורה הרבה פעמים. דף נראה בסדר, ההצעה נשמעת בטוחה, המילים מרגישות מצוחצחות, ועדיין אנשים גוללים על פניו. המסר לא רע. זה פשוט לא מרגיש כאילו זה נכתב עבור מישהו ספציפי. למדתי שאנשים זוכרים הודעה כשהיא מדברת על בעיה אמיתית. אני כותב טוב יותר כשאני מפסיק לנסות להישמע רחב ומתחיל להישמע אנושי. אם למישהו נמאס לבזבז כסף על הבחירה הלא נכונה, אני אומר את זה. אם למישהו יש יותר מדי אפשרויות ואין הצעד הבא ברור, אני אומר את זה. כשאני כותב ככה, הקורא מרגיש שרואים אותו. אני שומר על הפריסה נקייה. אני משתמש בקווים קצרים. אני משאיר מקום. אני נמנע מגושים ארוכים של טקסט כי אנשים סורקים קודם וקוראים אחר כך. בנייד, זה חשוב אפילו יותר. דף נקי מרגיש קל יותר לסמוך עליו. עמוד מבולגן גורם לקורא לעזוב לפני שיש להודעה סיכוי. אני כותב גם מנקודת מבטי. אני לא מתחבא מאחורי שורות ריקות. אני אומר, "שמתי לב לבעיה הזו." אני אומר, "בדקתי את ההודעה הזו." אני אומר, "שיניתי את החלק הזה והתגובה הרגישה אחרת." הקול הזה מרגיש קרוב יותר. זה נשמע כמו אדם, לא מכונה. פרטים אמיתיים עוזרים מאוד. בית קפה קטן לא צריך סיסמה מפוארת. זה יכול לומר, "אני יודע שהבקרים ממהרים, אז אני שומר על תהליך ההזמנה פשוט." רופא שיניים לא צריך מילים מפוארות. זה יכול לומר, "אני יודע שאנשים רבים דוחים ביקור כי הם דואגים לעלות ולנוחות." מותג שירות לבית יכול לומר, "אני יודע שקשה להזמין זר לביתך, אז אני מסביר כל שלב לפני שאני מגיע." קווים אלה עובדים כי הם תואמים את חיי היומיום. גם תעבורת החיפוש מגיבה לבהירות. אני מנסה להשתמש במילים שאנשים כבר מקלידים בגוגל. אני עונה על השאלה העיקרית לקראת ההתחלה. אני מקיים את ההבטחה בכנות. אני לא ממלא את הדף במילים נוספות שלא עושות כלום. אני מוסיף פרטים שימושיים, חתיכה אחת בכל פעם. זה עוזר גם לקורא וגם למנוע החיפוש. אני גם בודק את המסר כמו שאדם רגיל יעשה. אני משנה את שורת הפתיחה. אני משנה את ההוכחה. אני משנה את הקריאה לפעולה. אחר כך אני מסתכל על מה שאנשים קוראים, שומרים, לוחצים או משתפים. אני לא רודף אחרי רעש. אני רודף אחרי תגובה ברורה. הודעה לא צריכה להיות רועשת כדי להישאר בזיכרון. זה צריך להתאים לאדם שרואה את זה. ראיתי פעם מרפאה מקומית מחליפה שורה יבשה כמו "אנחנו מספקים טיפול מלא" במשפט פשוט: "אני יודע שאנשים רבים נמנעים מבדיקה כי הם חוששים מחיוב מפתיע". הקו החדש הרגיש כנה יותר. אנשים שאלו עוד שאלות. סוג כזה של שינוי קטן על הדף וגדול בתודעה. אני כל הזמן חוזר לרעיון אחד. ממוצע מנסה לדבר עם כולם. עבודה טובה יותר מדברת לאדם אמיתי אחד ופותרת כאב אחד אמיתי. זה החלק שאנשים שומרים עליו. זה החלק שהם זוכרים.

אני רואה את אותה בעיה שוב ושוב. הרבה אנשים עובדים קשה, יודעים את מלאכתם ועדיין נשארים בלי לשים לב. הם מדברים, אבל אף אחד לא זוכר. הם מפרסמים, אבל ההודעה מרגישה שטוחה. הם מציעים ערך, ובכל זאת השוק חולף על פניהם. ההשקפה שלי פשוטה: להתבלט זה לא להיות קולני יותר. זה עניין של קל יותר לשים לב, קל יותר לסמוך עליו וקל יותר לבחור. למדתי את זה מעבודת מכירות. לקוח אחד שעבדתי איתו היה בעל כישורים מוצקים, תמחור הוגן ושירות טוב. ובכל זאת, לידים חדשים היו חלשים. הבעיה לא הייתה ההצעה עצמה. הבעיה הייתה הדרך שבה ההצעה הופיעה. ההודעה הייתה ארוכה. הפרופיל נראה צפוף. השורה הראשונה אמרה יותר מדי והתכוונה מעט מדי. שינינו שלושה דברים. הבהרתי את הערך בשורה אחת קצרה. הראיתי הוכחה עם מקרים אמיתיים. הסרתי מילים נוספות שטשטשו את הנקודה. התוצאה הייתה פשוטה. אנשים הבינו את ההצעה מהר יותר. התשובות הפכו ישירות יותר. שיחות הרגישו קלות יותר כי האמון התחיל מוקדם יותר. אם אתה רוצה להתבלט, הייתי מתמקד בצעדים אלה. אני מתחיל עם רעיון אחד ברור. אל תנסה להיראות כמו כל אדם אחר בתחומך. בחר כוח אחד שאנשים יכולים לזכור. אם אתה מוכר אימון כושר, אל תגיד רק "אני עוזר לאנשים להשתפר". תגיד מה אתה עוזר להם לפתור. אם אתה מנהל עסק שירות, שם את הבעיה שאתה פותר. אם אתה כותב, הראה את סוג התוצאה שאתה עוזר ליצור. כשאני כותב לעסק, אני שואל שאלה אחת: מה הקורא צריך לזכור לאחר מבט אחד? אם התשובה חלשה, אני אכתוב אותה מחדש. אני שומרת על ההודעה נקייה. דף נקי עובד טוב יותר מדף צפוף. פרופיל נקי עובד טוב יותר מאשר פרופיל ארוז. מגרש נקי עובד טוב יותר ממגרש ארוך. אני אוהב שורות קצרות. אני אוהב חלל. אני אוהב רעיון אחד לכל פסקה. הסגנון הזה גורם לקורא להירגע. זה גם עוזר לנקודה המרכזית לנחות מהר יותר. אני משתמש בהוכחות שמרגישות אמיתיות. אנשים סומכים על מה שהם יכולים לדמיין. נציג מכירות יכול להזכיר מקרה של לקוח. מעצב יכול להציג דגימת לפני ואחרי. מאמן יכול לחלוק תוצאת לקוח פשוטה. חנות יכולה להראות שימוש במוצר בחיי היומיום. פעם ראיתי צוות שירות קטן מפרסם סיפור מקרה קצר בכל שבוע. הם לא השתמשו בתביעות גדולות. הם כתבו על בעיה אחת של לקוח, תיקון אחד, תוצאה אחת. ההרגל הקטן הזה הביא תשובות טובות יותר מהפוסטים הישנים המלאים בהבטחות רחבות. אני מדבר כמו בן אדם. הקוראים יכולים להרגיש כאשר הודעה נשמעת נוקשה. הם יכולים גם להרגיש מתי זה נשמע כנה. אני נמנע משרשרות ארוכות של מילים מפוארות. אני נמנע משבחים ריקים. אני נמנע משורות שנשמעות מועתקות מברושור. אני כותב איך אנשים מדברים כשהם סומכים אחד על השני. הסגנון הזה מרגיש חזק יותר. זה גם מרגיש יותר אנושי. אני ממשיך להופיע. הודעה אחת טובה יכולה לעזור, אבל נראות יציבה בונה זיכרון. פוסט אחד רק לעתים רחוקות משנה הרבה. דף נקי אחד לעתים רחוקות משנה הרבה. דפוס ברור עושה זאת. כשאנשים רואים את אותו קול שימושי שוב ושוב, הם מתחילים לזכור אותו. הזיכרון הזה חשוב. זה מקל על הבחירה. אני גם שם לב לשורה הראשונה. הפתיחה צריכה לומר מה הקורא מקבל, איזו בעיה נפתרת, או מדוע המסר חשוב. אם הפתיחה מעורפלת, הקורא עוזב. אם הפתיחה ברורה, הקורא נשאר. פתיחה חלשה אומרת: אנו מספקים שירות מעולה לכל הצרכים שלך. פתיחה חזקה יותר אומרת: אני עוזר לצוותים עסוקים להסביר מה הם מציעים בלי להישמע מבלבל. השורה השנייה נותנת לקורא סיבה להמשיך. אני בודק כל שורה בשאלה אחת. האם אדם אמיתי יכול להבין זאת תוך כמה שניות? אם התשובה היא לא, אני מפשט אותה. הכלל הזה הציל אותי מהרבה טיוטות חלשות. המטרה היא לא להישמע חכם. המטרה היא להיות מובן. אם אתה רוצה להתבלט, הייתי שומר את זה בחשבון: פריסה ברורה הודעה נקייה הוכחה אמיתית לטון אנושי נוכחות יציבה. התמהיל הזה עובד טוב יותר מרעש. ראיתי את זה עם דפי מכירות, דפי שירות, ביוגרפיה של פרופיל ומודעות קצרות. האנשים שהכי שמים לב אליהם הם לרוב לא אלו שאומרים הכי הרבה. הם אלו שהופכים את הנקודה העיקרית לקל לראות. זה השינוי שאני סומך עליו. לא חזק יותר. לא כבד יותר. פשוט ברור יותר, נכון יותר וקל יותר לזכור.

פעם חשבתי שדף נקי מספיק. זה לא היה. אנשים ראו את המילים, אבל לא הרגישו את המסר. ההצעה שלי נראתה בסדר על פני השטח, ובכל זאת היא השתלבה עם כל השאר. זו הבעיה השקטה שרבים מתמודדים עם מוכרים, יוצרים ומותגי שירות. העבודה טובה, התוצאה שימושית, ועדיין מתעלמים מהדף. שיניתי את אופן הכתיבה. הפסקתי לנסות להישמע רחב. התחלתי לכתוב עבור אדם אחד. השינוי הזה עשה הבדל אמיתי. עכשיו אני שואל את עצמי כמה שאלות פשוטות לפני שאני מפרסם משהו: איזה כאב סוחב הקורא שלי כרגע? מהי התוצאה היחידה שהם רוצים? איזו הוכחה אוכל להציג מבלי להישמע בקול רם? מה הייתי אומר אם הייתי מדבר פנים אל פנים? כשאני כותב מהמקום הזה, המסר מרגיש חד יותר. זה מרגיש אנושי. זה מרגיש כאילו זה בא ממישהו שעשה את העבודה, לא מדף מלא בקווים מצוחצחים. אני גם שומר על המבנה פשוט. אני פותח בבעיה. אני מסביר מה למדתי. אני מראה את התיקון. אני סוגר בצעד הבא ברור. זה קל יותר לקריאה, וקל יותר לסמוך עליו. ראיתי את זה בעסקים קטנים יותר מפעם אחת. למותג ניקיון בתים שעבדתי איתו היה עמוד מלא בקווים כלליים כמו "שירות באיכות גבוהה" ו"תוצאות מעולות". הדף נראה מסודר, ובכל זאת לא אמר כמעט כלום. שינינו את העותק כדי לדבר על מה שאנשים באמת מודאגים ממנו: פינות מבולגנות, מעקב חלש ושיחות הזמנות מבוזבזות. הוספנו סיפור לקוח אחד קצר על אמא עסוקה שרצתה בית מסודר בלי לרדוף אחרי עוזרים כל היום. הדף הרגיש יותר חי, ואנשים נשארו זמן רב יותר. ראיתי את אותו הדבר עם מאמן שמכר הדרכת קריירה. העותק הישן שלה היה חלק, אבל שטוח. זה לא נשמע כמו אדם שעבר לחץ, דחייה והתקדמות איטית. כתבנו את זה מחדש בקולה. היא דיברה על העבודות שפספסה, העצות השגויות שפעלה עליהן, והשינויים הקטנים שעזרו לה לקבל תגובות טובות יותר. הכנות הזו עשתה יותר ממה שכל קו מפואר יכול לעשות. הכלל שלי פשוט: אם משפט יכול להיות שייך למישהו, חתכתי אותו. אם משפט נשמע כמו פוסטר, אני אכתוב אותו מחדש. אם משפט נשמע כמו אדם אמיתי עם ניסיון אמיתי, אני שומר אותו. כך אני חושב על "אל תתערב - תעלה רמה לאליטה." בעיני זה לא אומר להתנהג חזק יותר. זה אומר לכתוב ביתר זהירות. זה אומר לדעת עם מי אני מדבר. זה אומר להגיד פחות, אבל להגיד את זה טוב יותר. זה אומר לתת לקורא סיבה ברורה להישאר. כשאני כותב כך, המסר מרגיש חזק יותר מבלי להרגיש מאולץ. הקורא רואה את הכאב, רואה את הדרך ורואה אדם מאחורי המילים. זה החלק שאנשים זוכרים. אני כבר לא מנסה להישמע כמו כולם. אני כותב כמו מישהו שהיה שם, פתר את הבעיה ומוכן להראות את הדרך בשפה פשוטה. זה ההבדל שאני סומך עליו.

פעם האמנתי שרוב הבחירות היו מספיק קרובות. ואז התחלתי לשים לב לדברים הקטנים. תשובה איטית. גימור חלש. תהליך שנראה פשוט בהתחלה והפך מבולגן מאוחר יותר. זו הייתה הנקודה שבה הבנתי את הכאב האמיתי שלי: לא רק קניתי מוצר או שירות, קניתי שקט נפשי. אני רוצה בחירה שמרגישה יציבה מההתחלה. אני רוצה פרטים ברורים, צעדים פשוטים ותמיכה שלא גורמת לי לרדוף אחרי תשובות. אני לא רוצה להמשיך ולתקן את אותה בעיה שוב ושוב. אני לא רוצה לנחש מה אני מקבל. אני רוצה להרגיש שמכבדים את הכסף שלי ואת הזמן שלי. לכן אני נוטה לבחירה מובחרת. מבחינתי, אליטה לא עוסקת בטענות קולניות. מדובר בחלקים שאנשים מרגישים כל יום: - האיכות נשארת עקבית - השירות מרגיש אנושי וישיר - התהליך נשאר פשוט - התוצאה תואמת את מה שהובטח אני זוכר לקוח שעבדתי איתו שהחליף כל הזמן בין אפשרויות בעלות נמוכה. בכל פעם, המחיר נראה טוב יותר בהתחלה. בכל פעם, העלות הנסתרת הגיעה מאוחר יותר. עיכובים. בִּלבּוּל. תיקונים נוספים. כאשר אותו לקוח בחר לבסוף באופציה חזקה יותר, היה קל להבחין בשינוי. פחות תלונות. פחות הלוך ושוב. יותר אמון. זה סוג ההבדלים שאני מעריך. אכפת לי גם איך מותג מדבר אליי. אם מותג כנה, ברור וקל להבנה, אני מקשיב יותר. אם זה מסתיר את התשובה, אני מתרחק מהר. אני חושב שהרבה אנשים מרגישים אותו דבר. אנחנו עסוקים. אנחנו רוצים בחירה שהופכת את החיים לפשוטים יותר, לא קשים יותר. ההשקפה שלי פשוטה. בחירה טובה אמורה לחסוך מאמץ. זה אמור להפחית מתח. זה צריך להתאים לדרך שבה אנשים חיים ועובדים. כשזה קורה, ההבדל לא קטן. זה מופיע בשימוש יומיומי, באופן שבו אנשים מרגישים, ובדרך שבה הם חוזרים שוב. בחר עילית, תרגיש את ההבדל. זו לא סיסמה בעיני. זו התוצאה שאני מחפש בכל פעם שאני עושה בחירה רצינית.

למדתי אמת אחת פשוטה: "טוב" זוכה לתשומת לב, אבל זה לא תמיד זוכה לאמון. אני רואה את הדפוס הזה שוב ושוב. מוצר עובד מצוין. שירות פותר את הבעיה הבסיסית. המחיר מרגיש הוגן. ובכל זאת, הלקוח מתרחק וחושב, "זה בסדר, אבל אני רוצה משהו טוב יותר." הרגע הזה חשוב. זה הפער בין רגיל לאליטה. אני לא מתייחס לאליטה כאל מילה מפוארת. אני מתייחס לזה כסטנדרט גבוה יותר שאנשים יכולים להרגיש מהר. מילים נקיות. הבטחה ברורה. תהליך חלק. מעקב אמין. כשאני מסתכל על מותגים חזקים, אני רואה את אותו הדבר. הם לא סתם אומרים שהם טובים יותר. הם עושים את ההבדל בקלות להבחין. בעל עסק קטן אמר לי פעם, "ההצעה שלי טובה. למה אנשים עדיין משווים אותי עם אפשרויות זולות יותר?" התשובה שלי הייתה פשוטה. לעתים קרובות קל להעתיק טוב. עלית קשה יותר להעתיק כי היא חיה בפרטים. הדרך שבה אתה עונה. איך שאתה מסביר. הדרך שבה אתה פותר בעיות קטנות לפני שהן גדלות. זה מה שאנשים זוכרים. אני אוהב לפרק את זה ככה. 1. מצא את נקודת הכאב היחידה שאנשים מרגישים הכי הרבה. אני מתחיל עם הבעיה שהכי כואבת. לקוח לא מתעורר ומחפש רשימת תכונות. הם רוצים הקלה. הם רוצים פחות לחץ. הם רוצים פחות פסולת. הם רוצים תוצאה נקייה יותר. אם אני מוכר שירות, אני שואל את עצמי ממה הקונה הכי חושש. תשובה איטית? צעדים מבלבלים? תמיכה חלשה? איכות לא עקבית? פעם עבדתי עם חנות מקוונת קטנה שמכרה פריטי אחסון לבית. המוצרים שלהם היו הגונים. התמונות שלהם היו מסודרות. המכירות עדיין נשארו קבועות. הבעיה לא הייתה במוצר בלבד. הקונים לא יכלו לדעת את הגודל, השימוש או ההתאמה האמיתית בבית. שינינו את דפי המוצר. השתמשנו בתמונות פשוטות בחדר אמיתי. הצגנו גודל לצד פריטים נפוצים. כתבנו הערות קצרות למי זה עוזר. ההזמנות השתפרו כי אנשים יכלו לדמיין את התוצאה. זו חשיבה עילית. אני לא מוסיף רעש. אני מסיר ספק. 2. הפוך את התהליך להרגיש קל הצעה טובה עדיין יכולה לאבד אנשים אם הדרך מרגישה כבדה. אני מסתכל על כל צעד מהצד של הקונה. כמה מהר הם יכולים להבין את זה? כמה קליקים? כמה טפסים? כמה סיכויים להתבלבל? אם הדרך מעייפת, אנשים עוזבים. אם השביל מרגיש חלק, הם נשארים. זה המקום שבו מותגים רבים מחמיצים את המטרה. הם מתמקדים במה שהם רוצים לומר. אני מתמקד במה שהלקוח צריך לעשות. עותק קצר עוזר. תוויות ברורות עוזרות. קריאה ישירה לפעולה עוזרת. גם תמיכה אמיתית עוזרת. אני אוהב שפה פשוטה כי שפה פשוטה מכבדת את הקורא. הוא אומר, "אני יודע שאתה עסוק. אני לא אבזבז את הזמן שלך." הטון הזה בונה אמון. 3. הצג הוכחה שמרגישה אמיתית אנשים סומכים על מה שהם יכולים לדמיין. אני לא סומך על שבחים ריקים. אני משתמש בעובדות, דוגמאות ותוצאות הגיוניות. סיפור לקוח קצר עובד היטב. מקרה לפני ואחרי עובד היטב. תמונה ברורה עובדת היטב. סקירה פשוטה עובדת היטב כשהיא נשמעת אנושית. מאפייה מקומית שראיתי בפינת רחוב עשתה זאת היטב. הם לא פרסמו טענות גדולות. הם הראו תמונה יומית של לחם טרי, הערה קצרה מלקוח, ותצוגה פשוטה של ​​איך הם ארזו הזמנות לאיסוף. זה הספיק. אנשים לא היו צריכים מגרש ארוך. הם יכלו לראות את האכפתיות מאחורי העבודה. לזה אני מתכוון במילה אליטה. זה לא צועק. זה נותן הוכחה. 4. שמור על הקול יציב שמתי לב שהרבה מותגים נשמעים חזקים במקום אחד וחלשים במקום אחר. דף הבית נשמע בטוח. עמוד המוצר נשמע מעורפל. הודעת ההמשך נשמעת קרה. הפוסט החברתי נשמע חזק. כל העניין מרגיש מעורב. הקונים קולטים את זה מהר. אני שומר על הקול יציב. אם אני מדבר פשוט בהתחלה, אני נשאר פשוט אחר כך. אם אני מבטיח טיפול, אני מקיים את ההבטחה הזו בכל תשובה. אם אני אומר שאני מעריך פרטים, אני מראה פרטים בדברים הקטנים. קול יציב גורם למותג להרגיש אמיתי. 5. לשרת את האדם, לא רק את המכירה החלק הזה חשוב יותר ממה שרוב האנשים חושבים. מכירה יכולה להתרחש פעם אחת. אמון יכול להימשך הרבה יותר זמן. אכפת לי מהקונה החוזרת, מההפניה ומהאדם שחוזר אחרי חודש כי הניסיון הראשון הרגיש נכון. לכן אני אוהב לשאול שאלה אחת אחרי כל מכירה: האם הלקוח הרגיש בטוח, ברור ומכובד? אם התשובה היא כן, אני יודע שאני מתקדם בכיוון הנכון. ראיתי את זה בעבודת שירות, בקמעונאות, בתוכן ובשיווק דיגיטלי. המותגים שגדלים היטב לא רודפים אחרי תשומת לב בלבד. הם גורמים לאנשים להרגיש מובנים. כשאני כותב עותק, אני שומר על מטרה אחת. אני רוצה שהקורא ירגיש שהוא לא צריך לנחש. אני רוצה שהם ירגישו שההצעה מתאימה לצורך אמיתי. אני רוצה שהם יראו את ההבדל בלי מאמץ נוסף. טוב יכול לפתוח את הדלת. עלית שומרת אנשים בפנים. לכן אני לא עוצר ב"טוב מספיק". אני מחפש את המסר הברור יותר, הדרך החלקה יותר, ההוכחה החזקה יותר והחוויה האנושית יותר. כאשר החלקים הללו מתאחדים, העבודה מרגישה אחרת. אנשים שמים לב לזה. הם סומכים על זה. הם חוזרים על זה. מעוניין ללמוד עוד על מגמות ופתרונות בתעשייה? צור קשר עם דיקן: dean@mojoysports.com/WhatsApp +86153 5612 6305.

Cialdini, Robert B, 2006, Influence: The Psychology of Persuasion Godin, Seth, 2018, This Is Marketing: You Can't Be Seen To You Learn to See Miller, Donald, 2017, Building a StoryBrand: Clarify Your Message So Customers Will List Heath, Chip and Dan Heath, Some 200 Stick to Made Survive and Other Krug, Steve, 2014, Don't Make Me Think, Revisited: A Common Sense Approach to Web Usability Kotler, Philip and Kevin Lane Keller, 2016, Marketing Management